מס על דיבידנדים ממניות זרות: כמה באמת משלמים, ואיך לא משלמים פעמיים

כמה מס יורד בפועל מהדיבידנד

קיבלת דיבידנד ממניה אמריקאית, ורואה שהסכום שנכנס לחשבון קטן משמעותית ממה שהחברה הכריזה עליו? זה לא טעות, וזה גם לא סימן שמישהו טעה בחישוב. זה בדיוק ככה שזה אמור להיראות. דיבידנד ממניה זרה עובר דרך שתי מערכות מס בזו אחר זו. קודם, המדינה שבה המניה רשומה מנכה מס במקור - כלומר, מורידה אחוז מסוים מהסכום עוד לפני שהוא בכלל מגיע לחשבון שלך. אחר כך ישראל מחשבת את המס שלה על אותה הכנסה, כאילו שום דבר לא נוכה קודם. על מניה אמריקאית, הניכוי במקור עומד על 25% (בזכות אמנת המס בין ישראל לארצות הברית, ובתנאי שמילאת טופס אמריקאי שנקרא W-8BEN). המס הישראלי על דיבידנד עומד גם הוא על 25% למשקיע רגיל. זה נשמע כמו 50% מס מצטבר, אבל זה לא מה שקורה בפועל. יש מנגנון שנקרא זיכוי מס זר, שמקזז את מה שכבר שולם בחו"ל מול החוב בישראל - ובמקרה של דיבידנד אמריקאי שני השיעורים כמעט זהים, כך שבפועל כמעט ולא נשאר תשלום נוסף. הפרטים המדויקים, ומתי כן נשאר משהו לשלם, בהמשך.

למה יש בכלל שתי מדינות שגובות מס על אותה הכנסה

ברוב העולם, המדינה שבה נמצאת החברה שמשלמת את הדיבידנד גובה מס במקור - זכות המיסוי של מה שנקרא "מדינת המקור". במקביל, ישראל ממסה את התושבים שלה על כל ההכנסות שלהם בעולם, כולל דיבידנדים שמגיעים מחו"ל - זכות המיסוי של "מדינת התושבות". בלי הסכם בין המדינות, שתי מערכות המס האלה היו פשוט מצטברות, ומשקיע היה משלם על אותו דיבידנד כמעט פעמיים. בשביל זה קיימות אמנות מס בין מדינות: הן קובעות תקרה לניכוי במקור של מדינת המקור, ומחייבות את מדינת התושבות לתת זיכוי על מה ששולם שם. ישראל וארצות הברית חתומות על אמנה כזו כבר עשרות שנים, וזו הסיבה שהניכוי האמריקאי על דיבידנד למשקיע ישראלי עומד על 25% ולא על 30% - השיעור שהיה חל בלי אמנה בכלל. חשוב לזכור שהאמנה הזו ספציפית לישראל וארצות הברית. לכל מדינה יש הסדר מס נפרד משלה מול ישראל (או שאין לה הסדר כזה בכלל), עם שיעור ניכוי במקור שונה על דיבידנד. ה-25% שמופיע כאן הוא הנתון הרלוונטי דווקא למניות אמריקאיות, המקרה הנפוץ ביותר למשקיע ישראלי - אבל הוא לא אוטומטי לכל מניה זרה שאתה מחזיק.

איך בפועל יורד המס האמריקאי

הדרך שבה ארצות הברית יודעת להחיל את שיעור האמנה המופחת היא טופס שנקרא W-8BEN - הצהרה על תושבות זרה, שממלאים פעם אחת אצל הברוקר או הבנק שדרכו מחזיקים את המניה, ובדרך כלל תקפה לכמה שנים. בלי הטופס הזה בתיק, הברוקר האמריקאי מחויב לנכות את השיעור המלא של 30%, גם אם אתה בהחלט תושב ישראל. ברוב הבנקים והברוקרים הישראליים הטופס נחתם אוטומטית כחלק מפתיחת חשבון המסחר, כך שרוב המשקיעים כלל לא שמים לב לתהליך - הוא כבר קרה מאחורי הקלעים. מי שסוחר דרך ברוקר זר בינלאומי, כמו אינטראקטיב ברוקרס, צריך לוודא בעצמו שהטופס מולא בפרופיל החשבון, אחרת עלול למצוא את עצמו משלם את השיעור הגבוה יותר בלי שום סיבה טובה.

מה קורה בישראל אחרי שהמס האמריקאי כבר ירד

זה החלק שהכי מבלבל: המס האמריקאי לא סוגר את החבות שלך. בישראל, דיבידנד ממוסה בשיעור של 25% ליחיד רגיל, ו-30% למי שנחשב "בעל מניות מהותי" - מחזיק, לבד או יחד עם קרובים, ב-10% או יותר מהחברה. החוק לא מבחין בין דיבידנד ישראלי לזר: שניהם חייבים בדיווח ובתשלום. כאן נכנס הזיכוי: את המס ששילמת בפועל בארצות הברית אפשר לקזז כזיכוי מס זר מול המס הישראלי על אותה הכנסה בדיוק. הזיכוי מוגבל לגובה המס הישראלי על ההכנסה הזו - אי אפשר לקבל בחזרה יותר ממה שהיית חייב בישראל ממילא, גם אם המס האמריקאי היה גבוה יותר. דוגמה פשוטה: על דיבידנד של 100 דולר, רשות המסים האמריקאית מנכה 25 דולר, ונשארים 75 דולר שמגיעים לחשבון. החוב בישראל לפני זיכוי הוא גם 25 דולר (25% מ-100), אבל בזכות הזיכוי על מה ששולם כבר בחו"ל, בפועל לא נדרש תשלום נוסף בישראל.

יש חריג שכדאי להכיר: מי שההכנסה החייבת השנתית שלו גבוהה (מעל כ-721,560 ש"ח נכון להיום) חייב במס יסף נוסף. עד לאחרונה מדובר היה ב-3% נוספים על כל ההכנסה מעל התקרה, אבל בעקבות שינוי בחוק ההסדרים הוא עלה ל-5% על הכנסות ממקורות הוניים - וזה כולל דיבידנד. השכבה הנוספת הזו לא נכללת בזיכוי על המס האמריקאי, כך שמי שנמצא מעל התקרה כן משלם תוספת אמיתית בישראל, גם אחרי הניכוי בחו"ל.

מי צריך לדווח בעצמו, ומי לא

בבנק או בברוקר ישראלי, המערכת יודעת לרוב לחשב את כל זה בעצמה ולנכות בשוטף את ההפרש הנדרש בישראל, כך שהמשקיע כמעט לא נדרש לפעולה נוספת מעבר להגשת הדוח השנתי הרגיל, אם בכלל חייב בו. מי שמחזיק את המניות דרך ברוקר זר בינלאומי נמצא במצב שונה לגמרי: אין שם שום ניכוי או חישוב ישראלי אוטומטי. כל הדיבידנדים שהתקבלו במהלך השנה, המס שכבר נוכה עליהם בחו"ל, וההפרש שצריך להשלים בישראל - כל זה באחריות המשקיע לרכז ולדווח בעצמו בדוח השנתי למס הכנסה. זו לא משימה מסובכת טכנית, אבל היא דורשת לשבת עם הדוח השנתי שהברוקר שולח בסוף השנה ולהוציא ממנו את המספרים הנכונים. ברוקרים אמריקאיים שולחים לרוב טופס שנקרא 1042-S, שמרכז לפי כל נייר ערך את סך הדיבידנד ששולם ואת המס שנוכה עליו בפועל באותה שנה - אלה בדיוק שני המספרים שצריך להעביר הלאה לרואה החשבון או להזין בדוח השנתי הישראלי כדי לקבל את הזיכוי המגיע.

קרנות סל זה סיפור קצת אחר

עד כאן דיברנו על מניה בודדת. כשמקבלים דיבידנד דרך קרן סל (ETF), נכנס משתנה נוסף: מדינת ההתאגדות של הקרן עצמה. קרן סל שרשומה בארצות הברית מתנהגת בדיוק כמו שתואר למעלה. קרן סל שרשומה באירלנד, סוג נפוץ מאוד בקרב משקיעים ישראלים, נהנית מהסכם מס נפרד בין אירלנד לארצות הברית, שמוריד את הניכוי במקור על הדיבידנד לכ-15% בלבד לפני שהוא בכלל מגיע לקרן - יתרון שיכול לצבור סכום לא מבוטל לאורך שנים. זה נושא רחב מספיק בשביל מאמר נפרד משלו. חשוב גם לא לבלבל בין המס השוטף על הדיבידנד לבין המס שמשלמים כשמוכרים מניה או קרן ברווח - זה עולם אחר לגמרי, של מס רווחי הון, עם כללי קיזוז הפסדים משלו. הרחבנו על זה במאמר על מס רווחי הון וקיזוז הפסדים.

ומעבר למיסוי הדיבידנד עצמו, שווה להכיר את שאר הכללים של השקעה בשוק ההון - מריבית דריבית ועד פיזור סיכונים נכון - במדריך המקיף להתחלה בשוק ההון.

בשורה התחתונה: המס על דיבידנד ממניה זרה נראה מסובך כי הוא מחולק בין שתי מדינות, אבל המנגנון עצמו לא מסתורי. אמנת המס קובעת כמה ניכוי במקור, זיכוי מס זר מונע כפל מס, וברוב המקרים הרגילים בסוף היום המס הכולל נשאר קרוב מאוד ל-25% - לא 50%, וגם לא אפס. מי שהתיק שלו כולל כמה סוגי ניירות זרים, או שההכנסה השנתית שלו מתקרבת לסף מס היסף, ימצא שהחישוב המדויק כבר שווה שיחה עם רואה חשבון - בדיוק כדי לוודא שהזיכוי מתבצע נכון, ושלא משלמים יותר ממה שצריך.